קר ומושלג ובכל זאת הלכנו לסיור אמנות רחוב..

יום שבת, אפס מעלות בחוץ, ואחרי שבוע של מינוסים חשבתי שכדאי מאוד שננצל את יום שבת הכ"כ נעים הזה ונעשה משהו כיפי ופרודקטיבי. נעים במירכאות כפולות ומכופלות מה שנקרא. כי אחרי שעה של הליכה בפאתי בושוויק, הבנתי כמה שטעיתי ולפעמים, רק לפעמים, כדאי להישאר בבית בניו יורק או לפחות באיזה בר חמים.

נו שיהיה...צריך להתחיל להיות יותר אופטימית.

הגענו. הסיור מתחיל ב-14:00. כמוני, היו עוד 20 אמיצים שהצטרפו לסיור. שלג החל לרדת.

בושוויק, שכונה היפסטרית בברוקלין ששמה החל לעלות ולצבור תאוצה בקרב יוצאי עדות ההיפסטר למיניהם, אמני הרחוב ובכלל לכל אלו שחפצים להיות חלוצי שכונה חדשה בניו יורק. (וויליאמסבורג, יגידו חלק ניכר, התמסחרה- כנגד דעותיי, אבל שיהיה). לפני מספר שנים, כאשר מנהטן הפכה יקרה מדי, עשויה מדי, סנובית מדי, שכונות ברוקלין החלו לעלות והשמועות עפו ברחבי העיר. לימים, וויליאמסבורג, אחת השכונות האהובות עליי, הפכה להיות אף יותר יקרה ממנהטן. מנסה לדמות לעצמה נוף מגניב יותר, עם יותר צעירים פאשיניסטים ואיך לא, היפסטרים. ואפילו תוכלו למצוא פה מסעדת מישלן.

שזו הפכה יקרה גם כן,  זרם חדש של אנשים החל להרחיק בקו ה- L  המפורסם, והיום בושוויק הופכת אט אט לשכונה החדשה. 

נחזור לענייננו:

אמנות הרחוב, לא גרפיטי מעאפן בפלורנטין (אני מכירה מעט את האמנים האמיתיים - לא לזה אני מתכוונת, אלא ממש לגרפיטי מהדור הישן), אלא ממש אמנות רחוב, קיימת כבר שנים על גבי שנים. מודה ומתוודה שאני, שלא גדלתי במשפחת אומנים, ופחות נחשפתי לתרבות זו. עולם אומנות הרחוב מתפתח והופך לכדור שלג מסחרר עד שאפילו ישנם אמנים בין לאומיים, שמוטסים במיוחד לכל אותם קירות בברוקלין לצייר ולחתום את שמם על עוד קיר.

פגש אותנו מדריך מקסים, שהוא במקרה גם אומן שרוצה להעביר את הידע שלו מדור לדור. כמות המידע שלו היא בלתי נדלית, כל שאלה שרק תעיזו לשאול תענה ישר בתשובה מנומקת, החל ב "מי צייר את הציור ההוא בקצה הרחוב", וכלה ב " מתי בושוויק נוצרה", וכו' וכו'....

הוא יסייר עמכם שעתיים שלמות, יראה לכם פינות חמד מדהימות ביופיין בשכונה, שלא בטוח בכלל שהייתם מגיעים אליהן לולא הסיור הזה. הוא יעשה זאת בהתלהבות, בכיף ובסבלנות אין קץ.

אני התחלתי להיחשף לתרבות אמנות הרחוב רק כאשר שמעתי על אלו מבן זוגי שיחיה.

רבות מהיצירות מסתובבות בתל אביב בואכה, נווה צדק, פלורנטין, אלנבי וכו'. אחד מהמוכרים מהמוכשרים שבהם הוא עדי סנד. תגללו, תפסבקו, ותחפשו באינסטה. סביר מאוד להניח שכבר נתקלתם באחת מיצירותיו ופשוט לא חשבתם שמדובר בו. הוא מצייר קופסונים שונים בתצורות ומרקמים שונים. 
לאחרונה אף נבחר להציג בבית הלנה רובינשטיין. מומלץ בחום.

שראיתי את כל היצירות בבושוויק נדהמתי. נפעמתי מרמת הדיוק, מרמת המקצוענות, ומזה שקיימות יצירות רבות שצוירו בתווך של שעתיים-ארבע שעות, בשל הסיבה שהאמנים לא רוצים להיתפס על ידי המשטרה. 

וישנן יצירות שצוירו בארבעה ימים, בשל כך שהן היו ממומנות, שזה אפילו עוד יותר מדהים בעיני שהיום בנקים או מוסדות אחרים מצליחים ומבינים את עומק וחשיבות האומנות.

כל רעיון אמנות הרחוב נועד על מנת לשמור על גחלת השכונה, לשמר אותה, ליצור עניין, תרבות, שיח. דבר נפלא. בקושי קיימים שלטי אופנה למיניהם, על אף שחברות מסוימות גילו את המוניטין של השכונה ההולך ומתפתח וגם החלו להשתלט.

הסיור הוא ללא תשלום. והטיפ בסוף הוא כראות עיניכם.

לסיכום: מומלץ בחום עז, לכל מי שרוצה לראות משהו אחר קצת של ניו יורק, מעבר לגלריות הרגילות.

ובסוף, אם תהיו ילדים טובים, תגיעו בסוף לפיצריית רוברטה הידועה ( גירלז כאילו כזה כאילו- אומרים שטעים שם ברמות). אז תכינו את עצמכם לשבת אומנותית. ותעלו על ה- L. מבטיחה הנאה צרופה.

http://www.freetoursbyfoot.com/new-york-tours/