אוף, עצוב לי ורע לי כל כך. המצב הזה לא נפסק. התותחים כולם רועמים בלי הרף. חלקם יגידו שבצדק חלקם יגנו את המלחמה. יש להגיד, שבתור אחת שדעותיה הן לכאן וגם לכאן, אני מרגישה ומשתפת כי הלחימה הכרחית. אני אחת שכזאת שבזה למילה "לחימה" בהקשרה האכזרי והברוטאלי, אך מרגישה כמו כולם כי המצב הקיים לא יכול להמשך. לא יכול להיות שאזרחי ישראל ממשיכים לחיות תחת אש במשך שנים על גבי שנים. לא יתכן כי שעה וחצי מתל אביב, ישנם אזרחים חפים מפשע שלא יכולים לחיות את שגרת חייהם, לעבוד, לגדל ילדים, לצאת, לפרנס. לא יתכן כי שעה וחצי ברצועת עזה, נמצא ארגון טרור ששולט ברצועה די רחבה, ובו שולט גם על אזרחים חפים מפשע מהצד השני של המתרס. לא יתכן! ולא נקלט! אני רוצה שזה יפסק, אני רוצה שזה יפסק ונשוב לחיות בשקט יחסי, וכולנו נמשיך את חיינו. אך כעת, אני רוצה שזה יפסק אך ורק כאשר נוכל להגיד כי השתלטנו על מנהרות הטרור, על חמאס, והפסקנו לחלוטין את השיגורים, הטילים והירי. יהיה זכרם ברוך של החללים. הלב נקרע.
