ויטרינה, חבר'ה, ויטרינה!
לפני שאתחיל, אספר כי אני חובבת נקניקיות גדולה!
הכל התחיל, בנקניקיות צ'יקמוק שמכרו אז בכל דוכן אפשרי בכל מקום אפשרי.
מאז שהייתי ילדה, אהבתי את המאכל הנלוז הזה. אפילו נקניקיות עוף טוב עשו את העבודה.
בגרתי, ומאז טסתי לברלין ומינכן.
נתחיל מברלין. הנקניקיות, אח הנקניקיות.
ישנה כיכר מרכזית, שכבר הספקתי לשכוח את שמה, (שכן עברו מספר שנים מאז שפקדתי את ברלין לצערי, לדעתי שנת 2008), שבה ישנו דוכן נקניקיות ותיק. ליד ספסלי עץ והכל נראה כמו הילולה אחת גדולה.
כמובן, שמיד הבחנו בדוכן הזה. התקרבנו וגילינו, בגרמנית הקלוקלת שלי, שבכל הנקניקיות יש חזיר במידה כזו או אחרת.
מעניין בכלל שהופתעתי.
בלית ברירה, כיוון שאינו חובבת חזיר, ולא מטעמי כשרות, קנינו אני וחברתי שתחיה, נקניקיה של עוף עם חזיר עם פיינט בירה.
הלחמניה הייתה רכה ונימוחה. והנקניקיה? כולם יודעים שאין על הנקניקיות בגרמניה.
מאז עברו אי אלו שנים. אני נשארתי חובבת נקניקיות. אך לא היה מקום ראוי בתל אביב לכך.
לאחר מכן נפתח סניף ה"פרנק" הראשון בלילנבלום. כולם לא הפסיקו לדבר על זה. וחברתי מברלין, חובבת נקניקיות ידועה גם כן, שלחה אותי לשם במהרה.
הטעמים היו נדירים. הלחמניות והנקניקיות פרי יצירתם היו מעולות, הרטבים, הכרוב כבוש, הכל!
התאהבתי!
עד אותו רגע שבו בן זוגי גילה לי על "ויטרינה".
יש לציין, כי אני תל אביבית במקור, בהווה, מאמינה שבעמקי נשמתי אהיה גם בעתיד. אוהבת את העיר הזאת, גם שרע, במיוחד שטוב, והכי חשוב שפותחים עוד מקום משובח של נקניקיות.
נחזור להווה, באחד מאותם ערבים רווי דודה, כיאה לי, אמרתי לבן זוגי, "בוא לפרנק", אני חייבת נקניקיה. חייבת במונח שלי, זה חייבת! עכשיו! בהול! עניין של חיים או מוות!
אך, לפתע, אמר לי, "פוצי" (אחיו הקטן) אמר לי: "מה אתה ילד? לך לויטרינה". וכך היה.
ויטרינה. יושב על אבן גבירול. ממש בהמשך של הסושיה רבת השנים. יש לו בר עם 8 מקומות ישיבה, נדמה לי. ועוד 4 שולחנות בחוץ.
בימים כתיקונם, התור משתרע לכדי 15-20 דק' המתנה, לא כולל ההמתנה לאוכל.
רבים יאמרו, מהההההההה???? לחכות 20 דק' בתור, וזה עוד בלי שאתה סגור על זה שיהיה לך מקום ישיבה???
ונכון, לרוב, גם אני לא הייתי מחכה, אבל אמרו, אז נטעם.
הטעם גן עדן. ישנו מגוון של נקניקיות, החל מעוף לילדים, וכלה בשר לבן, בשר בקר וברביקיו, בשר בקר ורוזמרין וכו'.
ישנו גם את הצ'יפס המפורסם! מגיע חצי חצי. חצי תפוחי אדמה, חצי בטטה, שעל הכל מפוזר גרידת לימון! וואווו!
הנקניקיה מוגשת עם או בלי לחמניה, עם סלסה ורטבים.
ועוד לא דיברנו על ההמבורגר, אבל זה לפעם אחרת:)
בקיצור - כרגיל, תמונה שווה 1000 מילים. אז רוצו! ואל תוותרו על האייס טי אבטיח - שהזכיר לי את תאילנד רק בלי השלווה והחופים:) עוד נגיע לשם שוב גם שוב.
תבלו!
הצטרפו אליי גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג:
legalalieninnewyork@Facebook
ובאינסטגרם:
שלכם ושלכן,
לירן
תגובות
הוסף רשומת תגובה