Legal Alien In

עונת החתונות - או יותר נכון פוסט על חתונות ומעבר בהשראת האירוע שלנו, ואחרי סידורים ארוכים והסתובבויות בלתי פוסקות של חיפוש עגילים ושאר ירקות למסיבת חתונתי, החלטתי שהכי טוב יהיה אם אעלה פוסט מסודר בנושא. אתחיל (איך לא?) בתכשוט: קרן וולף.  ישנו סניף אחד בנווה צדק ושני בכיכר המדינה. אני שבויה של קרן עוד מימיי מתנת יום הולדתי ה-21 שקיבלתי מהוריי. אמא שלי קנתה לי עגילים עם ציפוי זהבי, שבסופם ישנה אבן כחולה ובאמצע העגיל ישנה צורה של פפיון. לא הפסיקו להחמיא לי עליהן. לימים, עדיין המשכתי באהבתי הנסתרת לחנות היפה הזו, וכל פעם שהזדמן לי להגיע לנווה צדק הקסומה עברתי שם. מיותר לציין, כי אף פעם לא רכשתי תכשיט לעצמי, כי הדברים על אף ששווים - אינם זולים. עברו מספר שנים. וגם אירוע מסיבת חתונתו הגיע. רציתי לרכוש תכשיט עדין, שיאפיין את אופיי,  אך גם לא יהיה מסורבל מדי או גדול מדי. יש לציין, כי ביליתי בחנות פעמיים!!! כל פעם במשך שעה, כי לא הפסקתי להתלבט, להסתכל, להמשיך להתלבט ולהמשיך להתסכל:)) בסוף רכשתי את העגילים הללו - מחירים 450 ש"ח. מחיר סביר בהחלט לתכש

ביקור מולדת #1 ארוך במיוחד או כמו שאמר מורי ורבני ג'רי סיינפלד -  "אם שופינג לא משמח אותך, כנראה שאתה קונה את הדברים הלא נכונים!" ביקורי טרם הסתיים פה ואני מתחילה לחוש את ריח ניו יורק באוויר.  מצאתי את עצמי בגלל נסיבות החיים(:) )הרבה זמן בארץ הקודש, ובחזרה בנוף ילדותי. דבר שגרם לי ללא מעט מריטות עצבים ולא מעט געגועים לנוף בגרותי החדש, אבל ברגעי השיא והקסם, הצלחתי למצוא כמה מקומות מגניבים גם בעיר שלי שנראית לי פתאום כה קטנה ואינטימית.  להלן ממצאיי: "אלקליל", רמת החייל, תל אביב. גם מתחת לאפי (כן,כן,) מסתבר שיש מקומות נסתרים שטרם הכרתי. ותודות לפורום ולבלוגי איפור למיניהם, נגלתה לפניי חנות של יבואן קליניק, אסתי לאודר, מאק וכו'.  המחירים מאוד מפתיעים, לרוב יהיה 50% על כל החנות, והקולקציות מתחלפות. המוצרים במחירים מוזלים כיוון שהם מוכרים מוצרים שנשארו להם ברשתות הפארמים השונות ובנוסף, מוצרים שאריזתם נפגמה מעט, ולכן לא ניתן למכור אותם, מגיעים לפה. רכשתי -  1. קרם פנים של קליניק superdefence לעור פנים מעורב. שמכירו

ניו יורק - שבוע #7 מה היה לנו בשבועיים האחרונים?  נעליים, אוכל וכמובן לורד אחת, ביונסה אחת וגוון סטפני האחת והיחידה.  נתחיל... שדרה חמישית. יום שבת. זמן לשופינג! הלכנו לבדוק את " לורד אנד טיילור ". בהיותי בניו יורק מספר פעמים בחיי, אף פעם לא נכנסתי לכלבו הזה, היות ותמיד הולכים לראות את מייסיס. להפתעתי הרבה, נגלה בפניי סקשיין שלם של נעליים מהממות בסייל מטורף. כל הנעליים שבתמונה יכולות להיות בקלות נעלי חתונה מהממות וסופר פאשניסטיות. רוצו!!!!!!!!!!!!! http://www.lordandtaylor.com/webapp/wcs/stores/servlet/en/lord-and-taylor ואיך לא נקנח באדום הורס של מייקל קורס. הם זעקו לי, אך אבוי, המידה שלי לא הייתה בנמצא. סיפור סינדרלה. או יותר נכון story of my life (אני מידה 6.5:( ) המשכתי הלאה באכזבה קשה אך בציפייה לבאות. מייקל קורס כבר אמרתי???

#עשו לי את השבוע  וויליאמסבורג, שבת, צהריים, כיף. אף פעם לא הייתי בוויליאמסבורג. לא בפעם האחרונה בספטמבר, ולא ב-3 פעמים שקדמו לה בבואי לבקר את העיר הנפלאה הזו. כנראה שהשכונה הזו מצריכה להתגורר בניו יורק, כדי לבקר, להבין את המזג, האווירה, להתנחל בבית קפה שם ולהרגיש שאתה לא לחוץ בזמן, אלא להפך. זו התחושה והיא ממכרת.  נתחיל מחנות נהדרת של בגדי יד שניה. אני יודעת שחנויות כמות אלה לא תמיד מזמינות. אבל תאמינו לי אתן תרצו להיכנס לחנות הזו. ענקית בגודלה, עם הרבה מבחר, דברים מדליקים.  וגם יצאתי עם שלל מכובד.  אחרי שאתם יורדים בתחנת "ברדפורד", תראו דנקן דונאטס משמאלכם, תמשיכו ישר והיא תהיה מימינכם. http://crossroadstrading.com/ סייל חברים סייל. מה שגברים חולמים עליו, והאמת גם אנחנו. משום מה, בן זוגי נרגש הרבה יותר למראה המחר שיש בחנות הזו.  הכל היה בסייל כפול, משמע 30% הנחה + 20% = טירוף. יצאנו עם שני זוגות. זוג אחד של פרד פרי השני של ואנס. שניהם ב-100$. תגידו שלא שווה....נראה אתכם:) http://www.dnafootwear.com צמוד

You can never get enough# ה מקום המעלף הזה ממש מתחת לברוקלין ברידג' נקרא גם " סמורגסבורג ". כל יום ראשון, בפאתי ברוקלין, מתקיים לו לאיטו יריד אוכל טעים לאין שיעור. חלק מהדברים המופלאים האלו - צילמתי, חלק פשוט הייתי עסוקה מדי בשביל לצלם.  אבל, תלכו, לא מדי מאוחר, ותחוו חווית אוכל שונה, מקצועית, טעימה וטובה. ואפילו יש ראמן בורגר! (באמת לבוא מוקדם, אחרת יש תור לראמן בורגר).  http://www.smorgasburg.com/ מוזיאון המטרופוליטן רבותיי. כשוחריי תרבות, או אפילו רק כתיירים מזדמנים לעיר הקסומה הזאת, רובנו מחליטים ללכת לאחד משני המוזיאונים הגדולים הידועים, הלו הם ה"מט" וה"מומה". בביקורי הקודם הלכתי למומה. והיה נהדר. רבות יסופר עוד על המומה. אך, עסקינן היום במוזיאון קלאסי יותר. המט. יושב באיסט סייד של ניו יורק. בין החמישית ל-86.  ישנם חדרים קלאסיים רבים, כגון ממצאי מזרח תיכון, מצרים הקדומה, יוון. וגם תערוכות משתנות, כמו תרבות סין, יפן וקוריאה.  באופן אישי, אני מתחברת יותר למוזיאון המודרני יותר, המומה. הח

ניו יורק ללבד שלך ניו יורק טובה מאוד ל"לבד" שלכם. זו המסקנה שהגעתי אליה בשבוע וקצת מאז שנחתנו בניו יורק.  היא לעולם לא תשעמם אתכם. תוכלו לשבת לבד בסטארבקס, להסתובב לבד במייסיס, לרוץ לבד בפארק, היי - אפילו לשתות לבד באיזה בר מפונפן של איזה מלון מפונפן באפר ווסט סייד - וזה יהיה לגמרי בסדר, ולגמרי מקובל. הרי זו עיר שמבוססת על לבד. כן, יש זוגות, ומשפחות, ילדים והמון כלבים. אבל המון המון אנשים שמסתובבים לבד. הבעיה מתחילה ונגמרת בכך שבור ישראלים בבסיסנו, אנחנו אנשים של ביחד. אנחנו נלדים לביחד הזה של כל המשפחות היהודיות באשר הן. ומגיל ינקות אתה נמצא במעגל של ארוחות משפחתיות, וואטס אפ משפחתי, חברים, צופים,צבא, ביחד בלימודים, ובערך ביחד גם אחרי הלימודים.  אנחנו, כישראלים לא מכירים איך זה שכל חבר הולך ללמוד בעיר אחרת לגמרי, ואחרי זה עובדים בעיר אחרת לגמרי, ואולי גם לגור בעיר אחרת לגמרי מההורים.  וזו הבעיה. אנחנו מורגלים לביחד. מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, בסיטואציה זרה לחלוטין, רילוקיישן. ממש לא בעל כורחי. זה היה מהלך מחושב מראש, שדרש התכוננות נפשית מסיבית, לחצי

#עשו לי את השבוע Moma אחת מחנויות המוזיאון "מומה". היום, לא עברנו במוזיאון. אבל בדרכנו על רחוב 53, ראינו את החנות, והיינו חייבות להיכנס. חנות עם גאדג'טים למטבח, שעונים, תיקים וסתם דברים קטנים ומגניבים לבית.  תכנסו, תתלהבו, וכנראה לבסוף תצאו עם לא כלום, כי בכל זאת יקר. אבל שווה צפייה! Eataly מי שלא דרך ב"איטלי" , מדיסון וחמישית, לא ראה דלי איטלקי מימיו. רבות דיברתי על המקום המדהים הזה, שמאגד כל דבר טוב שיש לעולם להציע. גבינות, נקניקים, פסטות תוצרת בית, בשרים, סקשיין שלם של שוקולד, בית קפה ועוד 3 מסעדות בפנים. בגדול - גן עדן. בתמונה סקשיין קטן של קרפים. החדר בנוי(איך לא?:)) מקופסאות על גבי קופסאות של נוטלה. מכורים כמוני, יקשו לעמוד בפיתוי. קרפ רגיל עולה 5.80$, קרפ עם נוטלה ובננות - 6.80$.אובר פרייסד וכרגיל שווה! תקפצו, אם לא לרכוש אז רק להסתכל על כל התענוג הזה...מדהים! אני באחד מסניפי מגנוליה המדוברים. כמו רוב התיירים, נאלצתי לעצור פה ולרכוש לי איזה קאפקייק שוקולד קטן.  ישנם שיגידו שכרגיל עושים יותר מדי מהמקום הזה, אבל אני טו

קוקטיילים. נקודה! קוקטיילים חברים יקרים.  הישר מתוך ויקיפדיה - יש הסוברים שיש קשר בין השם לבין זנב  תרנגול  (באנגלית cock tail), ואכן יש כמה גרסאות הקושרות בין נוצות תרנגול לשם: גרסה אחת טוענת כי ב אנגליה  ב מאה ה-18  היו נוהגים לחגוג את ניצחונו של תרנגול בקרב תרנגולים בשתיית משקה שהוכן ממספר מרכיבים זהה למספר ה נוצות  שנותרו בזנבו. גרסה אחרת טוענת כי בשנת  1779  גנבה בטסי פלניגן, בעלת  פונדק  ב ניו יורק  את תרנגוליו של שכנה להכנת ארוחה מפוארת ואת כוסות המשקה קישטה בזנבותיהם. גרסה שלישית מספרת אף היא על תרנגול שנגנב, הפעם דווקא מידיו של בעל פונדק ולאחר שהוחזר לבעליו ערבב הלה כמה משקאות כדי לחגוג את האירוע ואורחי הפונדק שנהנו מהמשקה שנוצר החליטו לקרוא לו קוקטייל על שם התרנגול. הגרסה האמינה ביותר אינה מזכירה כלל תרנגול אלא את Coctel בתו של Axoloti  מלך   מקסיקו  שהכינה משקה לרגל הסכם  שביתת נשק  שנחתם בין מקסיקו ל ארצות הברית  במאה ה-18. למי שרוצה להרחיב את אופקיו  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9C בלה בלה בלה!!!!! קוקט

אוף, עצוב לי ורע לי כל כך. המצב הזה לא נפסק. התותחים כולם רועמים בלי הרף. חלקם יגידו שבצדק חלקם יגנו את המלחמה. יש להגיד, שבתור אחת שדעותיה הן לכאן וגם לכאן, אני מרגישה ומשתפת כי הלחימה הכרחית. אני אחת שכזאת שבזה למילה "לחימה" בהקשרה האכזרי והברוטאלי, אך מרגישה כמו כולם כי המצב הקיים לא יכול להמשך. לא יכול להיות שאזרחי ישראל ממשיכים לחיות תחת אש במשך שנים על גבי שנים. לא יתכן כי שעה וחצי מתל אביב, ישנם אזרחים חפים מפשע שלא יכולים לחיות את שגרת חייהם, לעבוד, לגדל ילדים, לצאת, לפרנס. לא יתכן כי שעה וחצי ברצועת עזה, נמצא ארגון טרור ששולט ברצועה די רחבה, ובו שולט גם על אזרחים חפים מפשע מהצד השני של המתרס. לא יתכן!  ולא נקלט! אני רוצה שזה יפסק, אני רוצה שזה יפסק ונשוב לחיות בשקט יחסי, וכולנו נמשיך את חיינו. אך כעת, אני רוצה שזה יפסק אך ורק כאשר נוכל להגיד כי השתלטנו על מנהרות הטרור, על חמאס, והפסקנו לחלוטין את השיגורים, הטילים והירי. יהיה זכרם ברוך של החללים. הלב נקרע.

לפני שאתחיל, אספר כי אני חובבת נקניקיות גדולה!  הכל התחיל, בנקניקיות צ'יקמוק שמכרו אז בכל דוכן אפשרי בכל מקום אפשרי.  מאז שהייתי ילדה, אהבתי את המאכל הנלוז הזה. אפילו נקניקיות עוף טוב עשו את העבודה. בגרתי, ומאז טסתי לברלין ומינכן.  נתחיל מברלין. הנקניקיות, אח הנקניקיות.  ישנה כיכר מרכזית, שכבר הספקתי לשכוח את שמה, (שכן עברו מספר שנים מאז שפקדתי את ברלין לצערי, לדעתי שנת 2008), שבה ישנו דוכן נקניקיות ותיק. ליד ספסלי עץ והכל נראה כמו הילולה אחת גדולה. כמובן, שמיד הבחנו בדוכן הזה. התקרבנו וגילינו, בגרמנית הקלוקלת שלי, שבכל הנקניקיות יש חזיר במידה כזו או אחרת. מעניין בכלל שהופתעתי. בלית ברירה, כיוון שאינו חובבת חזיר, ולא מטעמי כשרות, קנינו אני וחברתי שתחיה, נקניקיה של עוף עם חזיר עם פיינט בירה. הלחמניה הייתה רכה ונימוחה. והנקניקיה? כולם יודעים שאין על הנקניקיות בגרמניה. מאז עברו אי אלו שנים. אני נשארתי חובבת נקניקיות. אך לא היה מקום ראוי בתל אביב לכך. לאחר מכן נפתח סניף ה"פרנק" הראשון בלילנבלום. כולם לא הפסיקו לדבר על זה. וחברתי מברלין, חובבת נקניק

ניו יורק - אהובתי!