קולורדו וניו מקסיקו חלק ב'

החלק הקל לכל בלוגר, מרמת חובבן עד מקצוען, הוא להעלות תמונות מדליקות מהטיולים במקום לדף הפייסבוק שלו. כמו שאני עושה כל הזמן. החלק הקשה יותר הוא לשבת ולכתוב, לפשפש בזיכרון, להוציא תמונות ולנסות לחשוב על כל טיפ וטיפ שיעזור לקוראים.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב לי בתגובות למטה או לאי מייל.
וכמובן לא לשכוח לעקוב בפייסבוק. כיף שם (והפוסטים רצים שם בקצב מסחרר) 

לענייננו- 

את חלק א' סיימתי עם ביקורנו במסלול ההנגינג לייק. בנקודה הזו שאחרי המסלול וארוחת צהריים מפנקת נוסח אמריקה בעיירה, החלטנו (משיקולי מזג אוויר) לשים פעמינו לעיירה שנקראת Moab, שבמדינת יוטה. חשבנו לנסוע להרים, אך ההרים היו מושלגים מאוד בשלב הזה, (סוף אפריל) ופחדנו להתקע בסופות שלגים, כבישים סגורים, וכו' 

מואב- עיירת אקסטרים שבתוכה נמצא גם The arches national park. שם לנו לילה אחד, ובבוקר המשכנו לפארק עצמו. ובילינו שם את רוב היום. ישנם כמה מסלולי הליכה. עשינו 2 מהם.

פארק ה-  Arches, הלא הוא פארק הקשתות

לא היה חם, אבל היה נעים מאוד, מעיל רוח טוב (כמו בתמונה) הכרחי! כדאי ורצוי לקנות בחנות ספורט. וכמובן- רצוי גם להצטייד בנעלי הליכה טובות. אאוטלטים משובחים ניתן למצוא לאורך ארה"ב

במואב, (שם תנ"כי- מואב), בסוף אפריל המזג אוויר לא חם. הטמפרטורות נעות בין 15-16 מעלות ביום, ו4-9 מעלות בלילה. קר. הרי זו עיירה מדברית ופתוחה. אך היא לגמרי מאסט אם אתם קרובים או אפילו אם אתם מתכננים אותה על הדרך.

נכון שרצוי לחכות קצת למזג אוויר אולי מעט יותר טוב, אבל, כידוע לטיילנים, מזג אוויר לא תמיד מסתדר לנו בדיוק איך שאנחנו רוצים בטיול, ואם במקרה אתם רוצים לעבור איפשהו, ולא מדובר על קור רציני, אז זה בהחלט שווה. צריך לבוא מצוידים (אנחנו כבר הצטיידנו בשנתיים האלה בניו יורק). וגם אם לא באים מארץ קרה, ניתן לעבור בכל חנות ספורט אקסטרים ולרכוש מעיל רוח טוב, כובע טוב והרבה אנרגיות חיוביות.

אוכל- אנחנו אכלנו ארוחה רצינית בעיירה של ההנגינג לייק. ולכן פחות התחשק לנו לאכול. קחו בחשבון, שבעיירות הקטנות האלה, יותר נכון, בכל מקום מחוץ לערים מרכזיות גדולות, המסעדות והדיינרים נסגרים מוקדם (7-9 לרוב) ולכן חשוב לתכנן מראש. יש בעיירה מספר ברים ומבשלות מקומיות שיהיו פתוחות עד מאוחר. 

לארוחות בוקר יש מספר בתי קפה חביבים מאוד, אנחנו אכלנו באחד שנפתח מאוד מוקדם, וכבר אז היה בית הקפה היה מלא באנשים שהגיעו לאכול לפני היציאה לפארק. קחו בחשבון שחלק מהבתי קפה נסגרים מוקדם מאוד או פתוחים מהבוקר עד הצהריים. 

לינה- כיאה לטיול, וכפי שציינתי בפוסט הקודם, אנחנו לא סגרנו מלונות מראש. המלונות הטובים במואב די יקרים שכן זו עיירת אקסטרים וכולם מגיעים במיוחד לפארק הזה. חיפשנו מוטל נקי לשים את הראש ולהמשיך. אפשר ולעיתים משתלם להוסיף עוד 20-30$ ללילה, במיוחד אם אתם סטרילים מאוד. בהתחשב בזה שהיינו תוך כדי טיול ארוך, החלטנו לוותר על התענוג להפעם.

בבוקר, קמנו בסביבות 8, התארגנות, בית קפה (כי חייבים אנרגיות להליכות), והתחלנו. נכנסים לפארק עם הרכב, משלמים בכניסה. להפתעתי ויחסית למזג האוויר, הפארק היה די מלא אך מספיק כדי לא להיות מפוצץ במסלולים. לדעתי כדאי ורצוי לתכנן 2 מסלולים. מסלול קצר ומסלול ארוך. זה סוגר את הפינה של לראות מספיק מהפארק מבלי לחרוש אותו. כמובן שניתן להיות במואב 3 ימים ולחרוש את הכל, אך אני חושבת שספציפית בפארק הזה אין צורך, ויום אחד מלא מספיק.

וקצת מידע על מואב למי שרוצה לדעת יותר על העיירה וההיסטוריה

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%91_(%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94)

אחרי מואב, החלטנו להתקדם ולא להתקע עוד לילה במואב שכן יש הרבה להספיק. לאחר המלצות, ולמרות העיקוף, החלטנו לנסוע לשמורה הלאומית- מסה ורדה ייחודו של הפארק הוא בממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בו מהעיר האינדיאנית "מסה ורדה" ושרידי המבנים של השבט באינדיאני - האנסאזי. 
במקום נמצאות שכונות של בתים חצובים בסלע, רהיטים, מקדשים ועוד.
בנקודה זו אציין כי לאחר העיקוף, שכן הפארק לא היה בתוכנית המקורית, ולאחר שבילינו בפארק כשעתיים עד שלוש, הגענו למסקנה כי הפארק לא אטרקטיבי בלשון המעטה. יכול להיות שתראו הרבה המלצות ברשת. בפועל, הפארק עצום, ויש אולי 2 נקודות עצירה מעניינות. שגם אותי, האמת, לא ענייננו. לא מושכות מספיק תשומת לב, ודי סתמיות ביחס למה שנקרא פארק לאומי. 

החלק הכי היחיד המעניין בפארק. הנה, חסכתי לכם נסיעה

לאחר מסה ורדה, המשכנו את נסיעתנו לעיירה Tellurid הקטנה אך המרהיבה. וגם אחרי הטיול, אחת האהובות עליי.

טלוריד היא עיירת סקי. למי שלא ראה הרבה עיירות סקי בחייו, כמוני, יווכח כמה עיירות סקי, אפילו לקראת הקיץ, הן דבר יפה ומקסים. מדובר בעיירה קטנה יחסית וכך גם אתר הסקי עצמו, אך נראה כי בחורף הוא שוקק חיים. בקיץ, מתקיימים הרבה פסטיבלים בעיירה, כמו פסטיבלי מוסיקה מפורסמים ופסטיבל כדורים פורחים. כמו כן, הרבה רוכבי אופניים מגיעים לאזור.

לצערנו לא יכולנו לעלות למסלול סקי עצמו, הרכבל היה סגור. אך, אין ספק, שביום מן הימים ארצה לחזור לפה, האווירה, הנינוחות, והקסם (כן, גם לעיירת סקי אמריקאית יש קסם) זה משהו שחייבים לקחת לריאות לכמה ימים. 

לינה- חיפשנו בבוקינג, והגענו למוטל צרפתי חמוד ואיכותי- The Victorian Inn. החדר היה קטן אך מתוקתק וגילינו שהמוטל הזה נפתח רק מספר חודשים לפני הגעתנו. ארוחת בוקר כלולה במחיר.        
*כיאה לעיירות סקי, מדובר בלינה יחסית יקרה. המלונות, גם בתקופת הקיץ יקרים, לכן, שווה לבדוק את המוטלים או B&B שלא נופלים באיכותם ממלונות. אפשר לבדוק גם אופציה של אייר בי אנד בי, אך עם הגיעכם ללילה, אני לא חושבת שכדאי. ובמקומות כאלו קטנים, הסיכוי למצוא דירה באייר בי אנד בי הוא קטן עד אפסי.

אוכל- ישנן הרבה מסעדות בעיירה. חלקן תהיינה סגורות למשך הקיץ כי זו לא נחשבת עונת התיירות. וחלק מהמסעדות יחזרו לפעול בקיץ- החל מיוני או יולי. אנחנו מצאנו בר מסעדה קזו'אל שהספיק לנו בדיוק למה שהיינו צריכים. ארוחת צהריים מפנקת ודשנה.

מתחילים להתקרב ליעדים האחרונים שלנו בקולורדו לכיוון סנטה פה, היפיפיה. מכיוון, שכל כך רצינו להגיע לסנטה פה (היינו משוכנעים שיהיה לנו חם יותר), וכיוון שכל יום ארך כ4 שעות נהיגה בממוצע, התחלנו להאיץ. עברנו בעיירת Ouray. ששנקראת גם שוויצריה של אמריקה.
אני לא יודעת אם זה השם הנכון לתאר את העיירה הזו, אך הנוף מלמעלה בהחלט היה עוצר נשימה. 

בהחלט מזכיר קצת נוף אירופי

עיירה זו היא עיירה קטנטונת שהייתה גם היא עיירת כורים בזמנו. היום לא נשאר שם המון. מספר דיינרים ומעיינות חמים. נראית קצת עיירה עזובה ומעט ענייה, אבל היא עצירת חובה אם רוצים (ואתם רוצים, תאמינו לי) להגיע לכביש המפורסם ואחד היפים בארה"ב, הלא הוא Million Dollar Highway. 

הכביש מתחיל באאורי, ועובר דרך מספר נקודות בקולורדו וכמובן, ביער סן חואן.
הוא לא כביש קל לנהיגה, ולכן אם אתם לא בנויים לנהיגה, שכן לאורך הכביש שמימינכם תהום, עדיף לשחרר ולתת לנהג/ה התורנים לקחת את ההגה. 
כאשר אנחנו הגענו לכביש, הדרך הייתה שלגית מעט וכל הנוף מימיננו ומשמאלנו היה שלגי, אך וואו איזו דרך. לא לוותר!

*אין לי תמונות לצרף, כי נהגתי. אך תסמכו עלי. בהחלט שווה כל עיקול!

יעד אחרון לפוסט זה (יש גם חלק ג' ואחרון) ולקולורדו היפיפיה, היא עיירה בשם Durango.
דורנגו, אחת הערים הגדולות והאמידות (גם היפות). נמצאת במרחק 4-5 שעות מסנטה פה, ניו מקסיקו. ושלוש שעות מאאורי.

דורנגו היא עיר גדולה יחסית ומונה כיום יותר מ-20,000 אנשים. אין לי הרבה מה לכתוב עליה, כיוון שרק עצרנו שם להפסקת אוכל נפלא.
לטעמי, אין סיבה לישון בדורנגו, אלא אם כן, מאוחר, ואתם מאוד עייפים. דורנגו היא בהחלט מתאימה רק כעצירה לכמה שעות, אך היא כה נהדרת ויפה לשוטט בה.

מדורנגו גם ניתן להגיע לכמה אתרי סקי וספורט אקסטרים. בדורנגו יש מסעדות נפלאות וברמה גבוהה (גם לא זולות, אבל לעצירה אחת זה לא נורא), בתי קפה נפלאים, וציוד ספורט כמובן.
בחרנו מסעדה לפי Yelp, ונשארנו להתפנק על כוס יין וארוחה מלאה. 

גם כאן לא צילמתי. התמונה לקוחה מגוגל ולוקה בחסר מהיופי של העיר הזו.

*בשלב זה אציין כי היינו צריכים להגיע להחלטה באם ללון בדורנגו או להמשיך בנסיעה לכיוון סנטה פה. בדיעבד יכול להיות שעשינו טעות, אך המשכנו בנסיעה הלא סימפטית ב-8 בערב. כן,כן.
הסיבה? פתחנו את אתר בוקינג לבדוק אופציות לינה. ראינו דיל נהדר של הילטון, סנטה פה. הילטון מאוד מיוחד ובחבילה של 2 לילות שעלתה פחות מ-200$, זה היה נראה כה מטופש לוותר על ללון במלון 4 כוכבים מאשר להוציא סכום גבוה על פחות מכך בדורנגו. זה לא מומלץ לאף אחד, והדבר הנכון היה לעשות, הוא לצאת יותר מוקדם, או לעצור וללון בדרך. 
אך, כמו שאומרים, זה היסטוריה. 

תודה שקראתם/ן

עמוד הפייסבוק של הבלוג: 

legalalienin@Facebook

ובאינסטגרם:

instagram.com/legalalienin

עד לפעם הבאה, 

שלכן ושלכם,

לירן